מקור האור ה-LED המוקדם ביותר, תוך שימוש בעקרון פולט-אור של צומת P-N של מוליכים למחצה, הומצא בתחילת שנות ה-60. החומר שנעשה בו שימוש באותה תקופה היה GaAsP, שפלט אור אדום (λp=650nm). עם זרם הנעה של 20 mA, שטף האור היה רק כמה אלפיות מהלומן, וכתוצאה מכך יעילות האור של כ-0.1 לומן/וואט.
באמצע שנות ה-70, הכנסת אלמנטים In ו-N אפשרה לנורות LED להפיק אור ירוק (λp=555nm), צהוב (λp=590nm), וכתום (λp=610nm), ויעילות האור שופרה ל-1 לומן/וואט.
בתחילת שנות ה-80, הופיעו מקורות אור LED של GaAlAs, שאפשרו לנורות לד אדומות להשיג יעילות אור של 10 לומן/וואט.
בתחילת שנות ה-90, הפיתוח המוצלח של שני חומרים חדשים-GaAlInP (פולט אור אדום וצהוב) ו-GaInN (פולט אור ירוק וכחול)- שיפר משמעותית את יעילות האור של נוריות LED. בשנת 2000, הראשונים ייצרו נוריות LED עם יעילות אור של 100 לומן לוואט באזורים האדומים והכתומים (λp=615nm), בעוד שהאחרון ייצר נוריות LED עם יעילות אור של 50 לומן לוואט באזור הירוק (λp=530nm).
